עמוס ישראל, מנכ”ל “גובה קווי חיים”, מזהיר: “המשק החקלאי מתנהל מתחת לרדאר הבטיחותי, והמחיר עלול להיות חיים של בני אדם”
מדוע דווקא בענף החקלאי נרשמת סכנה גבוהה כל כך מנפילה בגובה?
בשונה ממפעלים, ממוסדות או מחברות פרטיות, שם קיימת היררכיה ברורה ותקן מחייב של ממונה בטיחות הנדרש מהמפעל, הענף החקלאי פועל לרוב במתכונת משפחתית או עצמאית, ולא תמיד יש בעלי תפקידים מוגדרים שידאגו לסביבת עבודה בטוחה. המשקים מפוזרים בשטח, פועלים תחת עומס עבודה תמידי, והבטיחות לא תמיד נמצאת על סדר היום. למשקים האלה יש לעתים מבנים עצומים בגודלם: רפתות, חממות, בתי קירור וסככות, אבל ברבים מהם אין תשתית בסיסית למניעת נפילה של קווי חיים ונקודות עיגון, כפי שחוק העבודה בגובה מחייב. העובדה שאין כמעט רגולציה בתחום גורמת לכך שאלפי, ואולי עשרות אלפי עובדי חקלאות, ישראלים וזרים, מבצעים עבודות בגובה בתנאים שמסכנים את חייהם מדי יום.
עמוס ישראל, מנכ”ל גובה קווי חיים.
צילום: נעמה ישראל
באילו מצבים נדרשים עובדי חקלאות לעבודה בגובה?
הסיבה הרווחת בשנים האחרונות לעלייה על הגגות של מבנים חקלאיים היא התקנת פאנלים סולאריים, בעיקר על גגות של רפתות, לולים, בתי אריזה ומחסנים. זו תופעה שהולכת ומתרחבת, במיוחד במושבים ובקיבוצים, בגלל הפוטנציאל הכלכלי הגבוה שבהפקת חשמל סולארי. ההתקנות מתבצעות, לעתים, על גגות קלים העשויים פח איסכורית או פאנל מבודד ללא כל תשתית בטיחותית. לא מעט מקרים קשים של נפילות מגובה מתרחשים במושבים או בקיבוצים, שבהם אין פיקוח הדוק וניהול סיכונים נכון של בעל המבנה. כך עבודת תחזוקה פשוטה במערכת הסולארית עלולה להסתיים באסון של אובדן חיי אדם, וכל ההשקעה הכלכלית יורדת לטמיון.
מדוע חקלאים רבים לא מתקינים קווי חיים?
לדעתי, בעיקר בגלל חוסר מודעות. בעלי משקים נדרשים לעמוד בתקני בטיחות מחמירים כמו מפעלים, אך אין להם ממונה בטיחות כמו בתעשייה ובמפעלים הגדולים, אין להם תקציב ייעודי לכך ואין הכשרה מסודרת. כשהם מקבלים הצעה להתקנת מערכת סולארית, איש לא מדבר איתם על קווי חיים, גדרות בטיחות או ציוד מגן אישי. המחיר נמסר “נטו”, בלי להציג את הסיכונים והדרישות מהם. רק אחרי ההתקנה, כשהם מגלים שצריך להשקיע עוד כמה עשרות אלפי שקלים בבטיחות, זה כבר מאוחר מדי. אם מראש היו מכניסים את עלויות קווי החיים כחלק מהצעת המחיר, ובמקביל החקלאים היו מבינים שהם מחויבים לעמוד בתקן הנדרש, היו נחסכות מאיתנו לא מעט תאונות וטרגדיות אנושיות.
אז מה הפתרון?
כדי למנוע את האסון הבא, יש לשנות את אופן החשיבה: להבין שבטיחות היא לא מותרות או תוספת, אלא חלק בלתי נפרד מכל תהליך של עבודה בגובה, כשהאחריות על תשתיות הבטיחות בגג חלה, על פי החוק, על בעל המבנה. פתרון חשוב לא פחות הוא שילוב כוחות. המדינה צריכה לחייב הקמה של מנגנוני בטיחות בסיסיים גם במשקים קטנים, בדיוק כפי שהיא דורשת זאת ממפעלים ובתי עסק.
הכותב הוא הבעלים של חברת גובה קווי חיים, הפועלת בישראל מאז שנת 2020 ומייצרת מערכות קווי חיים כחול-לבן, העומדות בתקנים אירופיים מחמירים ובסטנדרטים הגבוהים ביותר בעולם.
